<aside> ℹ️ מידע על העמוד
https://www.youtube.com/watch?v=PSGIodTN3KE
יש שתי דרכים להסתכל על תחביר, כלומר להגדיר מבנה תחבירי (syntactic structure):
הסיבה שבגללה אנחנו צריכים להגדיר מבנה תחבירי (syntactic structure) היא ששפות אנושיות מאפשרות להעביר רעיונות מורכבים ע"י שרשור מילים אחת אחרי השני לכדי יחידות גדולות יותר. המאזינים צריכים לפענח בעצמם מה מתאר modifies מה. לכן, מודל שפתי צריך להבין את המבנה של המשפט בכדי להיות מסוגל לפענח את המשמעות של השפה באופן מדויק.
לפעמים עבור אותו המשפט ישנה עמימות ambiguity, כלומר יתכנו כמה פירושים אפשריים. סוג העמימות מאוד תלוי בשפה, שכן הוא נוצר כתוצאה ממבנה מסוים שיכולות להיות לו כמה משמעויות ולכן תלוי באופן מאוד הדוק בתחביר של השפה. מספר דוגמאות מעניינות לעמימות סמנטית מסוג PP attachment ambiguity:
למעשה, עבור משפט המורכב מ-n ביטויים מסוג PP, נקבל שמספר הסידורים האפשריים של הפסוקיות הוא מספר הקטלאן $C_n=\frac{(2 n) !}{(n+1) ! n !}$ (כיוון שזו סדרה שגדלה בקצב אקספוננציאלי כש-n גדל לאינסוף, המשמעות היא שכמות הביטויים משפיעה באופן מאוד משמעותי על כמות הפתרונות האפשריים שיש לבעיה).
סוג אחר של בעית עמימות היא coordination scope ambiguity,** כלומר מקרים בהם לא ברור מה ה-scope של מילת modifier במשפט, לדוגמא:
סוג נוסף של בעית עמימות היא Adjectival / Adverbial Modifier Ambiguity, שבהן עבור מודיפייר מסוג שם תואר או תואר הפועל שלא ברור איזה חלק במשפט הוא מתאר. לדוגמא:
סוג נוסף הוא Verb Phrase (VP) attachment ambiguity, שמאוד דומות לבעיות Adjectival / Adverbial Modifier Ambiguity רק שבמקרה הזה המודיפייר מתייחס לחלק גדול יותר במשפט. לדוגמא: